פסק-דין בתיק ת"ק 7030-12-11

1.         א.         התובע מלין בתביעה זו נגד הנתבעת, שלאור התנהלותה של הנתבעת הפסיד יחד עם בת זוגו (להלן:"בני הזוג")  את הטיסה  ואת החופשה לאתונה וכפועל יוצא מכך הפסידו גם את התשלום ששילמו בעד יציאה זו, בסך של 3,488.29 ש"ח.

            התובע לא רק ביקש לחייב הנתבעת להשיב לו את הסכום הנ"ל, אלא גם ביקש סך של 400 ש"ח הוצאות נסיעה לנמל התעופה, 1,500 ש"ח הפסד ימי עבודה ואגרת משפט בסך של 50 ש"ח, הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח וסכום נוסף בעד עוגמת נפש בסך של 2,480 ש"ח ובסה"כ 5,468.29 ש"ח.

            ב.         להצדקת התביעה הנ"ל מעלה התובע את הטענות העיקריות הבאות:

                        א)        לתובע הונפקו 2 כרטיסי טיסה בעלות 3,488.29 ש"ח  ויום לפני הטיסה ועל מנת לייעל את עליתם למטוס שלחה הנתבעת ביום 30.12.10 SMS למכשיר הפלאפון של התובע הודעה על מקומות הישיבה ומספר השער אליו צריכים להגיע בני הזוג.

             לפי הערכת התובע, די היה לו להגיע שעתיים לפני הטיסה, שכן ממילא אין בדעתו להתעכב בחנויות ולאחר בידוק בטחוני ובשל העומס בנמל התעופה, הגיעו בני הזוג לדלפק הנתבעת כ-30 דקות ממועד אחרון לעליה למטוס - כפי שהיה נקוב בכרטיסים.

                        ב)         הדיילת קיבלה את בני הזוג, הדפיסה כרטיסי עליה למטוס ואת מדבקות הכבודה, שהעלתה למטוס ובהמשך, כאשר התברר לבני הזוג, שהכרטיסים אינם דומים למה שאושר להם קודם לכן, ביקשו לאחד את המושבים. לצורך כך, התקשרה  הדיילת מהדלפק למנהלת הטיסה וזו ביקשה לבטל את כרטיסי עליה למטוס ולהחזיר את הכבודה שהייתה בדרכה למטוס. המנהלת הגיעה ומחקה ממחשבי הנתבעת את הכרטיסים ומנעה מבני הזוג לעלות לטיסה וכך ובאופן כזה, נמנעה מבני הזוג הטיסה וגם הפסידו את הסכום ששילמו בעד הכרטיסים.

2.         הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובע על הסף וגם לגופו של עניין ונימוקיה העיקריים להצדקת דחיית התביעה, הם כדלקמן:

א.         א)        האחריות של הנוסע היא, להגיע לשדה התעופה בזמן, כפי שמפורסם ואין הנתבעת לוקחת אחריות כלשהי להשלכות איחור בהגעה.

             בני הזוג איחרו לדלפקי הטיסה. הם הגיעו לדלפקי הבידוק לטיסה 18 דקות לפני יציאת המטוס, ולכן לא יכלה הנתבעת לקבלם לטיסה - זאת למרות ניסיונותיה לקבלם לטיסה חרף האיחור.

                        ב)         הנוסע כפוף לתנאי החוזה המופיעים על גבי הכרטיס האלקטרוני ולתנאי התובלה הכלליים של המוביל, הקובעים גם את תנאי הבידוק, עליה למטוס, מועדים אחרונים לביצוע הבידוק - הכל כפי שפורט בכתב ההגנה ועל הנוסע חלה החובה להגיע לדלפקי הבידוק לאחר הבדיקה הביטחונית מספיק זמן לפני המראת המטוס וזאת לא יאוחר מהזמן שנקבע על ידי המוביל - בלא פחות משלש שעות טרם ההובלה.

             בני הזוג אחרו להגיע לדלפק הבידוק בזמן המיועד ומשכך לא נתאפשרה עלייתם למטוס.

            ב.         טיסותיה של הנתבעת נסגרות לבידוק כשעה לפני ההמראה ומהרגע שהטיסה נסגרה, לא קיימת כל אפשרות לקבל נוסעים נוספים לטיסה.

            מאחר והנתבעת סבורה, שבני הזוג לא הועלו לטיסה כדין ובהתאם לנהלים, הרי שאין היא חבה דבר כלפי בני הזוג במתן החזר כספי עבור הכרטיסים והיה על התובע לפנות לסוכנות הנסיעות ממנה רכש את הכרטיסים לבירור ההחזר.

3.         בחנתי את טענותיהם המעניינות של שני הצדדים למשפט ואת חומר הראיות, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הן כפי שהועלו בכתבי הטענות והן כפי שהועלו בבית המשפט, הגעתי למסקנה, שהשאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים היא: האם בני הזוג הגיעו לדלפק הבידוק לטיסה 18 דקות לפני יציאת המטוס - כטענת הנתבעת- או שבני הזוג הגיעו לנמל התעופה שעתיים לפני יציאת המטוס והגיעו 30 דקות לפני מועד הטיסה (כדברי התובע בעמ' 2 לפ',ש' 11 ובכתב התביעה).

            לאחר שבחנתי השאלה הנ"ל, הגעתי למסקנה, שיש לקבל את תביעת התובע בחלקה - בכל הקשור להחזרת הסכום אותו שילמו בני הזוג בעד כרטיסים שלא נוצלו בשל כך, שבני הזוג לא הורשו לעלות לטיסה.

            מסקנת בית המשפט, על קבלת התביעה בחלקה - סומכת על הנימוקים הבאים:

            א.         איני מקבל את טענת הנתבעת, שהיה על התובע לפנות אל הסוכנות ממנה רכש את כרטיסי הטיסה על מנת לבדוק עמה אם ניתן לקבל החזר כספי, שכן אין ספק, שהסוכנות כלל לא מעורבת בקשר הישיר שנוצר- לאחר רכישת הכרטיסים- בין התובע ובין הנתבעת בנמל התעופה, כאשר מי שמנע מהתובע לעלות למטוס הם נציגי הנתבעת ולסוכנות לא היה כל קשר להחלטת נציגי הנתבעת.

            ב.         אין חולק על כך, שהתובע רכש זוג כרטיסים שילם בעדם את מלוא הסכום ואין גם חולק, שבשל מניעת עלייתו למטוס, לא ניצלו בני הזוג את הכרטיסים ובאופן כזה, היה לו לתובע חסרון כיס.